גזר דין בתיק פ"ל 6726-02-12

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום בעבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף (הן מחמת היותו פסול והן משום שרישיונו פקע בחודש ינואר 2009) ונהיגה ללא ביטוח.

ראיות התביעה לעונש :

ב"כ המאשימה עותרת לעונש מאסר בפועל "לשנים ארוכות", תוך הפעלת 18 חודשי מאסר מותנה במצטבר ופסילה שלא תפחת מ-10 שנים, וכן למאסר ופסילה מותנים נוספים. עמדתה נשענת על העובדה כי מדובר בהרשעה שלישית בנהיגה בפסילה, על 2 עונשי מאסר מותנה התלויים ועומדים, על הוראת סעיף 40א לפקודת התעבורה, ועל בסיס גיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם בתעבורה.

הוגש גיליון הרשעות קודמות של הנאשם בתעבורה, ממנו עולה כי הנאשם נוהג משנת 2001 וצבר לחובתו 39 הרשעות קודמות.  לנאשם 2 הרשעות קודמות בנהיגה בפסילה, ובנוסף הרשעות מרובות בנהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, ללא טסט וביטוח, אי ציות לתמרורים ועבירות בטיחותיות נוספות.

הוגשו העתקי פרוטוקול וגז"ד בתיק 5132-10-10 (מיום 12.10.10) של כב' הש' פראג ובו 6 חודשי מאסר מותנה,  ובתיק 6726-02-12 (מיום 22.09.11) של כב' הש' נהרי ובו 12 חודשי מאסר מותנה. התובעת מפנה ל-2 גזרי הדין כאמור וטוענת כי באותם גזרי דין ביהמ"ש חס על הנאשם, לא שלח אותו לריצוי מאסר בפועל והסתפק בהטלת מאסר מותנה. לטענתה הנאשם מעל באמון שנתן בו ביהמ"ש בפעמים הקודמות ויש למצות עמו כיום את הדין.

התובעת מפנה לפסיקת בתי המשפט בערכאות שונות ומצטטת פסיקה מחייבת מאת ביהמ"ש העליון בה אישר ביהמ"ש העליון עונשי מאסר בפועל ארוכים, בעבירה של נהיגה בזמן פסילה.

התובעת מפנה בטיעוניה להרשעות קודמות 31, 32, 35, ו-39 בהם  בסה"כ  24 חודשי פסילה מותנית ומבקשת הפעלתם במצטבר. על בסיס הוראת סעיף 40א. לפקודת התעבורה, עותרת התובעת להפעלת עונש הפסילה הקבוע בחוק לעבירה חוזרת, החל במקרה זה, של 10 שנות פסילה (מינימום).

התובעת מפנה להוראת סעיף 63 לפקודת התעבורה הקובע עונש מאסר מינימום של חודש ועד 3 שנות מאסר, על נהג ללא רישיון נהיגה שעובר עבירת נהיגה ברכב בפעם השלישית בתוך 10 שנים. לעניין זה טוענת התובעת כי למרות שהנאשם מורשה לנהיגה יש לראותו כמי שסעיף זה חל עליו.

אעיר כבר כאן, כי אינני מסכים בנקודה זו עם המאשימה מאחר ויש אבחנה ברורה בפקודת התעבורה בין נהג בלתי מורשה שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה לבין נהג שהוציא רישיון נהיגה בעבר אך לא חידש את תקפו. ההבדל נעוץ ברמת הסיכון השונה מהותית בין השניים. בהתחשב בכך שהנאשם מורשה לנהיגה וכי רישיונו פקע כשנתיים,  אני מוצא כי אין צורך להוסיף בכך.

ראיות ההגנה לעונש :

מנגד מבקשים הנאשם וסנגורו כי אתחשב בנסיבותיו האישיות והמיוחדות של הנאשם, בכך שהנאשם בן 26, ולמרות עברו התעבורתי המכביד הינו נטול כל הרשעות פליליות, וכי הנאשם בחר להודות ולא לנהל הוכחות בתיק.

טוען הסנגור כי הנאשם העומד בפני כיום אינו אותו אדם שהיה לפני הפרשה, ובטרם מעצרו. הנאשם היה עצור כ- 26 ימים בתיק זה ולדבריו שהייתו מאחורי סורג ובריח, בחברת עצירים ובתנאים כפי שישנם במעצר הייתה עבורו חוויה קשה מאד, הנאשם למד מכך את הלקח והפנים את חומרת מעשיו והוא מבין כיום היטב את התוצאות של אי כיבוד החוק מכאן והלאה.

הנאשם נתון מזה כחצי שנה במעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני ובפיקוח. טוען הסנגור כי הנאשם אשר חזר לצורך כך לגור בבית הוריו, מקבל מאז תמיכה מהוריו וממשפחתו הגרעינית שהיא משפחה תומכת, כי המשפחה "לקחה אותו לידיים" והוא נתון תחת רשת הביטחון של משפחתו אשר מחוייבת כיום להשגיח עליו ולמנוע ממנו לחזור בעתיד ובכל זמן על עבירות מסוג זה.

הסנגור, מפנה לתסקיר קצין המבחן, ממנו עולה כי המניע העומד מאחורי העבירות שעבר הנאשם בנהיגה חוזרת בפסילה הוא "אישיות ילדותית" וקושי שהיה לנאשם בעבר להבין את השלכות מעשיו.  לטענתו, גם על פי התסקיר, עצם מעצרו של הנאשם מתואר על ידי הנאשם כ- "נקודת שבר משמעותית" ומכאן והלאה התבקשתי להאמין לנאשם כי הוא מבין את הפסול שבהתנהגותו.

הסנגור עותר כי אקבל את המלצת קצין המבחן לעניין העונש, לפיה המליץ על הפעלת 6 חודשי המאסר המותנה בתיק האחד בעבודות שירות, והארכת המאסר המותנה בין 12 חודשים בתיק השני, וטוען כי יש בכך ענישה מרתיעה אשר תאפשר לנאשם אף לחזור ולנהל אורח חיים נורמטיבי.

הסנגור נזקק בטיעוניו גם לתיקון האחרון בחוק העונשין [תיקון 113]  שעניינו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי" אשר קובע  כי יש לשקול שיקולי שיקום הנאשם, במסגרת גזירת העונש.

ב"כ הנאשם, הגיש ביום הדיון באמצעות מערכת "נט המשפט" פסיקה התומכת לטענתו בעמדתו כי אין להטיל מאסר בפועל על הנאשם (מעבר לעבודות שירות) וכי ניתן להאריך מאסרים מותנים ואף להטיל פסילה לתקופה שתותיר לנאשם תקווה ואפשרות לראות את האור בקצה המנהרה.

משום כל האמור בא בפני הנאשם באמצעות סנגורו המכובד בעתירה כי אתחשב בנאשם כאמור, כאשר הנאשם עותר להקל עמו ככל שניתן בתקופת הפסילה שאטיל עליו, וזאת תוך קבלת המלצת התסקיר הטלת עונש בעבודות שירות, הארכת המאסר המותנה ופסילה בפועל לתקופה לא ארוכה.

דיון :